סקר
זה מציג נתונים על שכר והכנסה לפני מס, על תעסוקה ועל מעמד בעבודה לפי משתני
דמוגרפיה וכלכלה שונים, לשנת 2015. הוא עוסק באוכלוסיות העובדים השכירים והעובדים
העצמאיים המבוטחים במוסד לביטוח לאומי וכולל מידע על עשירונים ומדד האי-שוויון
בהכנסות מעבודה לפי יישוב. נתוני השכר אינם מתוקנים לחלקיות המשרה.
בשנת
2015 היו רשומים בקובצי המוסד לביטוח לאומי כ-3.65 מיליון עובדים שכירים שונים
שקיבלו שכר בעבור חודש אחד לפחות, כ-260 אלף עובדים עצמאיים וכ-49 אלף עובדים שהיו
גם שכירים וגם עצמאים במהלך השנה.
להלן
הממצאים העיקריים:
השכר
הממוצע לחודש עבודה של שכירים היה ב-2015 10,418 ש"ח,
עלייה נומינלית של כ-4.8% לעומת 2014. שכר הנשים לחודש עבודה (8,316 ש"ח) מהווה
כ-67% מהשכר הממוצע של הגברים (12,400 ש"ח).
השכר
הממוצע לחודש בשנה של השכירים היה 8,868 ש”ח – 85.1% מהשכר
הממוצע לחודש עבודה, זאת משום שיש עובדים שכירים שאינם עובדים שנה שלמה.
נמצא
שבין הערים הגדולות (שבהן יותר מ-200,000 תושבים), ירושלים נמצאת בתחתית
הרשימה עם שכר ממוצע לחודש עבודה ששיעורו 82.1% מהשכר הממוצע במשק, ומעליה אשדוד –
89.7%. בחיפה, פתח תקוה, ראשון לציון ותל אביב לעומת זאת, השתכרו שכר הגבוה מהשכר
הממוצע – 107.4%, 108.6%, 109.2% ו-120.4% בהתאמה.
התפלגות
שכר השכירים לפי צורת היישוב מראה, כי השכר הממוצע לחודש
עבודה ביישובים העירוניים היהודיים גבוה בכ-47.2% מהשכר הממוצע ביישובים העירוניים
הלא יהודיים. השכר הממוצע לחודש עבודה הגבוה ביותר נמדד אצל שכירים המתגוררים בכפר
אורנים (19,739 ש"ח) וסביון (19,609 ש"ח), והנמוך ביותר נמדד אצל תושבי מודיעין
עילית (5,550 ש"ח) וג'סר אל-זרקא (5,820 ש"ח).
בסקר
גם מפורטים נתונים על ההכנסה הממוצעת של העצמאים: ב-2015 היתה הכנסתם
הממוצעת לחודש בשנה 10,053 ש"ח – ב-13.4% יותר מהשכר הממוצע המקביל לשכירים. ההכנסה
הגבוהה ביותר בקרב העצמאים היתה בסביון (22,990 ש"ח) ובלהבים (18,956
ש"ח). ההכנסה הנמוכה ביותר נמצאה באום בטין (3,537 ש"ח) ועמנואל (3,917 ש"ח).
מדד
ג'יני לאי-שוויון התחלקות ההכנסה בקרב כלל השכירים הגיע ב-2015
ל-0.4727 – עלייה זעירה לעומת השנה הקודמת. בקרב העובדים העצמאיים המדד ירד מ-0.5022
ב-2014 ל-0.5005 ב-2015. כמו כן נמצא קשר חיובי בין רמת השכר הממוצע ביישוב לבין
מדד ג'יני: ככל שרמת השכר ביישוב גבוהה יותר, מדד הג'יני עולה, כלומר האי-השוויון בהתחלקות
השכר גדול יותר. ממצא זה נכון הן לשכירים והן לעצמאים.
הסקר
עוסק גם בהכנסות של משפחות עובדים: ב-2015 ההכנסה של משפחה מעבודה
שכירה ועצמאית הסתכמה ב-19,959 ש"ח בממוצע לחודש בשנה. בין חמש הערים
הגדולות, ההכנסה הגבוהה ביותר היתה בתל אביב (27,077 ש"ח), ולאחר מכן בראשון
לציון (23,933 ש"ח) ובחיפה (23,860 ש"ח). בירושלים ההכנסה הממוצעת היתה נמוכה
מהממוצע הארצי (12,790 ש"ח).
מספר
העובדים שעבדו בו-זמנית אצל יותר ממעסיק אחד היה
ב-2015 כ-265.4 אלף, שהם 8.6% מסך העובדים השכירים. אחוז הנשים העובדות ביותר
ממקום עבודה אחד היה כ-10% לעומת 7.2% מהגברים.
התפלגות
ההכנסות לפי שנת עלייה מאפשרת להשוות את הכנסתם של
העולים החדשים לכלל האוכלוסייה העובדת. הנתונים מורים כי ככל ששהותו של העולה בארץ
קצרה יותר, כך הכנסתו לחודש עבודה נמוכה יותר. לדוגמה, ב-2015 השכר הממוצע לחודש
עבודה של עולה שהגיע ארצה בשנים 2010-1990 היה גבוה ב-44.9% משכרו של מי שעלה ארצה
בשנים 2015-2011, אך נמוך ב-10% מהשכר הממוצע של כל השכירים במשק.
חלוקת
המשפחות (ללא יחידים) לפי רמת הכנסתן על-פי עשירונים ומספר ילדים
מעלה כי ההכנסה הממוצעת לחודש עבודה של שבעת העשירונים הראשונים קטנה מההכנסה
הארצית הממוצעת. ההכנסה הממוצעת לחודש עבודה של המשפחות שבהן 4 ילדים או יותר, נמוכה בכ-18.3% מההכנסה הממוצעת
של כל המשפחות.